החלטה בתיק בר"ע 10234-02-12

1.   לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי בבאר שבע (השופט יוסף יוספי; ס"ע 10-10-22988) מיום 18.1.2012, בה נדחתה בקשת המבקש לזמן לעדות מטעמו שני עדים. 

2.     בפסק דינו מיום 7.2.2010 דן בית הדין האזורי (הנשיא מיכאל שפיצר; תע"א 2742/02) בתביעתו של המבקש, המשרת כסוהר ביטחון במתקן כלא "קציעות", לתשלום "תוספת פעילות רמה א' " בתקופה שממועד גיוסו למתקן קציעות ועד ליום תחולת החלטת ועדת המעקב מיום 1.1.2008. תפקידה של ועדת המעקב  לקבוע כיצד להחיל על עובדי משטרת ישראל ושירות בתי הסוהר את השינויים שיחולו בשכר בצה"ל. המבקש ביסס תביעתו על החלטת ממשלת ישראל מיום 4.2.1979 בדבר שמירת ההשוואה בין שכר השוטרים לחיילי צה"ל, ועל הבטחה מפורשת שניתנה לטענתו על ידי נציב שירות בתי הסוהר דאז לסוהרים, ולפיה תוענק התוספת לכל סוהר שישובץ למתקן קציעות, כפי ששולמה קודם לכן לאנשי הקבע ששירתו בו במסגרת שירותם הצבאי.

בית הדין האזורי קבע בפסק דין זה, כי החלטת ועדת המעקב, לפיה תשולם "תוספת פעילות ברמה א' " רק לסוהר בתפקיד ייעודי אשר נדרש ללינה של לפחות 10 לילות בחודש במתקן קציעות, סבירה והגיונית. זאת, למעט קביעתה בדבר מועד התחולה ממנו ואילך תשולם התוספת, שנקבע ליום 1.12.2007, ללא נימוק של ממש. לפיכך ביטל בית הדין האזורי את החלטת ועדת המעקב בכל הקשור למועד התחולה, והורה לוועדה להתכנס מחדש לדון בסוגייה זו, באופן מנומק.

3.     ועדת המעקב התכנסה בשנית ביום 12.4.2010 וקבעה שוב, לאחר פירוט נימוקיה לכך, את מועד התחולה ליום 1.12.2007. לפיכך פנה המבקש בתביעה אל בית הדין האזורי כנגד החלטתה זו של הוועדה.

4.     לאחר שבית הדין האזורי הורה על הגשת תצהירי עדות ראשית, ביקש המבקש לזמן לעדות מטעמו את שני העדים הבאים, שלטענתו לא ניתן להגיש תצהיר מטעמם: רב כלאי השאם סלאלחה - העדתו נדרשה לדידו של המבקש על מנת "לשפוך אור" על תנאי השירות של הסוהרים בתקופה בה צה"ל פעל במתקן, לעומת התקופה בה האחריות על המתקן הועברה לשב"ס; מר דני קריבו, חבר ועדת המעקב - הנימוק לבקשה להעידו היה הצורך בחשיפת כל הדרוש לבחינת סבירותן של שתי החלטות ועדת המעקב. המשיבה התנגדה מכל וכל להעדתם של שני עדים אלה.

בית הדין האזורי קבע בהחלטתו מושא בקשה זו, כי משמדובר בתביעה שבמסגרתה עותר המבקש כנגד החלטת ועדת המעקב מיום 12.4.2010, הרי שבנסיבות העניין אין מקום להורות על זימונם של עדים אלה. לגבי העדתו של העד הראשון קבע בית הדין, כי המבקש מנסה להוכיח באמצעות זימונו נושאים אשר לגביהם כבר קיים מעשה בית דין. באשר לזימון העד השני קבע בית הדין, כי אין בזימונו לעדות כדי לתרום להוכחת הפגמים אשר נפלו לכאורה בהחלטת הוועדה. בית הדין האזורי העיר כי אמנם, קיימים מצבים בהם מוצא בית הדין לנכון לזמן חברי ועדות, אך הדבר נעשה רק בנסיבות יוצאות דופן בהן יש טענות אישיות כנגד חברי הועדה, כגון: משוא פנים, שיקולים זרים וחשש לפגיעה בטוהר המידות. אין חולק כי נסיבות שכאלה אינן מתקיימות בענייננו. דרך המלך בתקיפת החלטות מנהליות לגופן אינה כוללת מסכת ראיות בה מעידים חברי הוועדה אשר נתנו את ההחלטה המנהלית שבמחלוקת.

5.     בבקשת רשות הערעור שלפניי טען המבקש כי דחיית בקשתו פוגעת ביכולתו לבסס את תביעתו, שכן איננו יודע עדיין אלו עדים תבקש המשיבה לזמן. עוד טען המבקש, כי עוד טרם ההליך דנן ביקש מהוועדה לקבל את החומר שעמד בפניה בעת מתן החלטתה, אך לא קיבל תשובה עניינית.

6.     לאחר שנתתי דעתי לבקשה ולכלל חומר התיק, אני מחליט לדחותה. החלטה בדבר זימון עדים לעדות בפני בית הדין, הינה החלטה דיונית המסורה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית. כלל הוא שבית דין זה כערכאת ערעור, אינו נוהג להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בהחלטות דיוניות כגון דא. אף לא מצאתי כי לגופו של עניין נפל פגם כלשהו בהחלטת בית הדין קמא, משמדובר כאמור בתקיפת החלטתה השנייה של ועדת המעקב מיום 12.4.2010 בלבד, בדבר מועד התחולה, ובהתחשב בכך שפסק דינו של בית הדין האזורי - לפיו החלטתה הראשונה של ועדת המעקב סבירה, למעט מועד התחולה כאמור - הפך חלוט. באשר לעד הראשון שביקשה המבקש לזמן לעדות ייאמר עוד כי כאמור, שאלת תנאי השירות שאותו עד אמור "לשפוך עליהם אור" אינה עומדת לדיון בהליך דנן, לאור האמור לעיל. באשר לעד השני ייאמר, כי אף שאכן ייתכנו מקרים אחרים בהם יראה בית הדין לנכון לזמן נותן החלטת מנהלית לעדות על החלטתו, נוסף על מקרים של טענות אישיות נגדו, הרי שעדיין מדובר יהיה במקרים חריגים ויוצאי דופן בלבד. כאמור, דרך המלך בבחינת החלטות מנהליות היא בחינת ההחלטה המנהלית עצמה, ובחינת הראיות שעמדו בפני הגוף המחליט. במקרה שלפניי לא הראה המבקש נימוק מיוחד המצדיק סטייה מכלל זה וזימונו של חבר ועדת המעקב לעדות בפני בית הדין.

בשולי הדברים יוער, כי ישנן דרכים דיוניות אחרות בהן יכול לנקוט המבקש על מנת לחשוף את הדרוש לו לשם תקיפת החלטת ועדת המעקב השנייה.

7.     סוף דבר - הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובת המשיבה, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, טו' שבט התשע"ב (8 פברואר 2012), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.